<h1>הבתים — שערי תענית שער שביעי</h1>
<h2>דף מט.</h2>
משחרב בית המקדש גזרו חכמים שלא יניח החתן בראשו שום עטרה, אפילו של מילת ושל קנים וכיוצא בזה, וכן גזרו על עטרות כלות כדרך שנהגו לעשות עיר של זהב וכיוצא בזה. יש מן הגדולים שלא גזרו על הכלות אלא של כסף ושל זהב אבל של גדיל מותרת, וכן דעת הר"ם שכתב וכן גזרו עטרות כלות אם היו של כסף או של זהב אבל של גדיל מותר לכלה. ויש מן הגדולים שכתב שהכל מותר, והרב ר' משה ב"ר נחמן כתב שהכל אסור. ויש מן הגדולים שכתב שלא אסרו דבר זה אלא לחתן ולכלה מפני שהם בעת שמחתם, ולפיכך צריך שיעשו זכר לאבלות ירושלים כדי שלא ירבה בשמחה יותר מדאי אבל לאדם אחד מותר, ולא נתברר לי. כתב הר"ם כשהחתן נושא אשה לוקח אפר ומניח על ראשו במקום תפלין, וכל אלו הדברים כדי לזכור ירושלים שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה ירושלים על ראש שמחתי. וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיע קול של שיר אסור לשמח בהם ואסור לשמען מפני החורבן, ואפילו שירה בפה על היין אסור שנאמר בשיר לא ישתו יין, וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תושבחות או שיר של הודאות לקל וכיוצא בהם על היין, לר"ם.
